תנ"ך על הפרק - ויקרא ח - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

ויקרא ח

98 / 929
היום

הפרק

משיחת המשכן ואהרן ובניו

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת ׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃וְאֵ֥ת כָּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ׃וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים׃וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם׃וַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם׃וַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃וְאֶת־הַפָּ֤ר וְאֶת־עֹרוֹ֙ וְאֶת־בְּשָׂר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת אֵ֣יל הָעֹלָ֑ה וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃וַיִּשְׁחָ֑ט וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְאֶת־הָאַ֔יִל נִתַּ֖ח לִנְתָחָ֑יו וַיַּקְטֵ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־הַנְּתָחִ֖ים וְאֶת־הַפָּֽדֶר׃וְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־כָּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־נִיחֹ֙חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַיהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃וּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָ֠קַח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃וַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּחַ֒ וַיַּ֤ז עַֽל־אַהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־אַהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֮ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת־הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֖ר בְּסַ֣ל הַמִּלֻּאִ֑ים כַּאֲשֶׁ֤ר צִוֵּ֙יתִי֙ לֵאמֹ֔ר אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו יֹאכְלֻֽהוּ׃וְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

קח את אהרן. תניא, א"ר ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך, מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים אפירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשת תצוה שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלמעלה שם ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים שם היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו בגמרא למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), ופרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גומ"ג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא נצבים למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפרשת מרים, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפרשה זו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ולא פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, ודו"ק.
והנה בגמרא כאן באו מפורטים כל הבגדי כהונה על מה הם מכפרים, ומפני כי ע"פ מש"כ שייכא עיקר אגדה זו לפ' תצוה לכן קצרנו כאן בהעתקת אגדה זו וכן בבאורה, ובאה מועתקה ומבוארה היטב לפנינו בפ' תצוה (כ"ט א') ויעו"ש.
.
(זבחים פ"ח ב')
כל העדה הקהל. במעמד כל העדה, כדי שיהיו נוהגים קדושה בכהונה בלמען יראו מעלת הכהונה ויהיו נוהגים בה קדושה וכבוד. והראב"ע פירש כל העדה הקהל היינו ראשי השבטים והזקנים, וכפי הנראה פירש כן משום דקשה ליה איך אפשר להקהיל כל ההמון אל פתח אהל מועד, אבל באמת מבואר במדרשים כאן, זה אחד מן המקומות שהמועט מחזיק את המרובה, וכנראה קשה להמדרש הערה זו, לכן פרשו שע"פ נס היה וכ"מ מהדרשה שלפנינו בסמוך דהפי' כל העדה – ממש, יעו"ש.
ואמנם לדברי הראב"ע יש סמוכים שהיו דרושים כאן ראשי השבטים והזקנים, יען דכאן היתה התמנות אהרן לכהן גדול, וקיי"ל ריש סנהדרין ב' א' אין ממנין כהן גדול אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ומבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דראשי השבטים והזקנים היו במקום הסנהדרין של ע"א, וא"כ היו צריכים באמת להתאסף לצורך השעה. ולא קשה איך יונח לשון עדה על הסנהדרין דכן מצינו (פ' מסעי) ושפטו העדה וגו'.
.
(תו"כ)
אל פתח אהל מועד. חזן הכנסת פניו כלפי קודש וכל העם פניהם כלפי קודש, שנאמר ותקהל העדה אל פתח אהל מועד גכנראה המשיל את משה לחזן הכנסת, שהיה קורא לפני הצבור, אבל לפי"ז צ"ע דהא כל הקהל באו אל פתח אהל מועד ועמדו פניהם כלפי הקודש ומשה דבר אליהם פנים כנגד פנים, כדכתיב ויאמר משה אל העם, ולשון זה מורה פנים כנגד פנים, וכמ"ש בסוטה ל"ח א' עה"פ אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים, וא"כ הלא היה משה עומד כלפי העם ואחוריו כלפי קודש, ואולי קאי הראיה מפסוק זה על המאמר שבריש הלכה זו, כיצד היו זקנים יושבים, פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש, ועיין בפנים התוספתא. ובפירוש בעל מנחת בכורים יש ערבוב דברים, ועיין ברא"ש פ"ג דמגילה סי' י"א שהביא תוספתא זו כמו שהעתקנו, וצ"ע. ועיין לפנינו בפ' נשא בפסוק כה תברכו את בני ישראל אמור להם בענין סדר העמידה לפני הצבור במקום קדוש. .
(תוספתא פ"ג דמגילה)
זה הדבר. תניא, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, מנין שאף מקרא פרשה מעכב, ת"ל ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' – אפי' דבור מעכב דר"ל קריאת פרשה זו דמלואים לפני הקהל. ונראה הטעם בזה ע"פ המבואר לפנינו בפ' ג' שהיה צריך לאסוף כל הקהל בעת המשיחה והחינוך כדי שיראו בכבודו, ולכן צריך לקרות לפניהם באור הענין ופרטיו. וטעם דרשה זו נראה דלכאורה קשה ויאמר משה אל העדה זה הדבר וגו', מאי שייכא קריאה זו לעדה, הלא רק מצוה פרטית היא הנוגעת רק לאהרן ולבניו אלא ע"כ שצריך לבאר הענין לפני הקהל ומטעם שכתבנו. .
(יומא ה' ב')
ויחגר אתו באבנט. ובצואה כתיב (פ' תצוה) וחגרת אותם אבנט, הא כיצד הדהלשון וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו משמע חגורתם של אב ובנים בסדר אחד זה אחר זה, שלא הפסיק בלבישת בגד בנתיים, והיינו שמקודם הלביש את אהרן עד חגירת האבנט ואח"כ הלביש את הבנים עד חגירת האבנט ואח"כ חגר באבנט את אהרן ואת בניו, משא"כ הלשון ויחגור אותו באבנט דכתיב כאן לאחר לבישת כל הבגדים מורה שמקודם הלביש לאהרן את כל הבגדים עם חגירת האבנט ואח"כ התחיל להלביש את בניו בכל הבגדים. , אלא לעולם אהרן קודם לבניו, ומאי וחגרת אותם, הא קמ"ל, דאבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט וכלומר שהאבנט של הבנים היה ג"כ של כלאים כמו של אהרן, ובאבנט אהרן כתיב (פ' פקודי) ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן, והיינו של כלאים, דשש כיתנא ותכלת עמרא, ואבנטי הבנים לא פירש הכתוב ממה היו, ולמדין זה מזה. .
(שם ו' א')
ויצק משמן וגו'. תני, בתחלה מציק שמן על ראשו ואח"כ נותן שמן בין ריסי עיניו זומבואר בגמרא דהיה סך על גבי עיניו כמין כ' יונית, והוא כזה C. .
(כריתות ה' ב')
וישחט ויקח משה וגו'. כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, לפי שאמר הקב"ה למשה, אתה תשמשני עד שילמוד אהרן, לפיכך נאמר וישחט ויקח משה את הדם וגו'.
(תו"כ)
וישם על החלבים. תניא, מצות תנופה כיצד, מניח אימורין על פיסת היד וחזה ושוק עליהם חדילפינן מדכתיב בפ' שמיני (י' ט"ו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים. , ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה, והיכן הוא, א"ר פפא – במלואים, [שנאמר ומסל המצות לקח חלת מצה וחלת לחם וישם על החלבים] טולא רק במלואים כן אלא גם בתודה ובלחמי נזיר שיש בהו לחם הדין כן, ומדוייק הלשון בכל מקום שיש לחם. וכתב בשטמ"ק וז"ל, והא דמייתי מלואים משום דכתיב בהו בהדיא וילפינן מינייהו אכולהו, עכ"ל, אבל זה תימא דהא כמו כן כתיב בהדיא באיל נזיר וחלת מצה ורקיק מצה והניף אותם הכהן על חזה התנופה (פ' נשא), ואולי משום דלא כתיב שם מפורש וישם כמו הכא, דבלא פעל שימה אפשר לפרש על כמו עם, כמו ולא שתם על צאן לבן (פ' ויצא), ויבאו האנשים על הנשים, נחה ארם על אפרים (ישעיה ז') וכדומה שפירושם – עם. .
(מנחות ס"ב א')
על כפי אהרן. וכי כל הקרבנות נתנים ליד הבעלים ילכאורה אינו מבואר מה קשה ליה, הא באמת עיקר תנופה בבעלים היא, כמבואר בכ"מ בש"ס, וכאן הלא אהרן ובניו הם הבעלים של מנחת המלואים, דלמען חניכתם היו מביאין אותה. ונראה פירושו ע"פ המבואר במנחות צ"ד א' דאם רבים הם המביאים קרבן בשותפות אחד מניף ע"י כולם ואין כולם מניפים, משום דאם יניפו כולם תהיה חציצה בין ידו של זה ולקרבן, וגם אין כל אחד מניף בפני עצמו משום דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלש תנופות, וכאן כתיב ויתן על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אותם תנופה, משמע דכולם נתנו ידיהם תחת הקרבן, וקשה הלא באופן כזה הוי חציצה, וזהו שמקשה וכי כל הקרבנות נתנים לידי הבעלים היכי שהם רבים כמש"כ. , אלא בא ללמדך איך משקין את הסוטה ואיך מטהרין את המצורעים יאר"ל בא בזה ללמדנו תנופות אחרות שהיא תנופת סוטה ומצורע שמשונים הם משארי תנופות, דבסוטה הכהן מניח ידו תחת יד האשה ובמצורע מניף הכהן לבדו. ולמדו תנופת סוטה מכאן במה ששם על כפי אהרן ובניו ומשה שם ידו תחתיהם כמו בסוטה, ולמדו תנופת לוג שמן של מצורע במה שהניף משה את החזה בפני עצמו, ומסיים עוד בתו"כ הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות, ר"ל שהראה לו בכלל דין תנופת הקרבנות שיניפו החזה, ובמה שלקח מעל כפיהם הראה איך יקח המנחה מעל כפי סוטה. .
(תו"כ)
למשה היה למנה. אמר רב, משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה יבפירש"י למנה הוא לשון חלוקה בכהנים, עכ"ל. וצ"ע שלא הביאו בגמרא הפ' המוקדם בתורה בענין זה בפ' תצוה (כ"ח כ"ו) דכתיב ג"כ שם והיה לך למנה, ועיין מש"כ שם קצת ישוב לזה. .
(זבחים ק"א ב')
רשם תאכלו אותו. תניא, היו לשכות בנויות בחול ופתוחות לקודש כהנים נכנסים ואוכלים שם קדשי קדשים יגר"ל חדרים הבנוים בהר הבית ופתוחים לחומת העזרה, ונתבאר ענין זה לעיל פרשה זו בפסוק בחצר אהל מועד יאכלוה (ו' ט'), יעו"ש. , והא דכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו – קדשי שעה שאני ידר"ל גזירת הכתוב הוא במלואים, אבל בשארי קדשים כיון דיש דרשה מיוחדת על רבוי לשכות כאלה לא ילפינן ממלואים, וטעם הדבר דמלואים שאני הוא משום דכנראה הקפיד הכתוב על היותם באהל מועד בזמן המלואים כדכתיב בסמוך ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. [שם נ"ו א'] לעשות לכפר. שבעת ימים קודם יוהכ"פ מפרישין כהן גדול מביתו, ובן שבעת ימים קודם שריפת פרה אדומה מפרישין את הכהן השורף מביתו טוכלומר מאשתו, שמא יבעל ותמצא נדה למפרע ויהיה טמא שבעת ימים ולא יוכל לעבוד, ועבודות יוהכ"פ אין כשרות אלא בו, כנודע, וכן שריפת הפרה כמבואר בר"פ חקת. , מנה"מ, דאמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, לעשות אלו מעשה פרה, – לכפר – אלו מעשה יוהכ"פ טזיתכן דמדייק הלשון לכפר, דהא כיון דענין המלואים בא רק לשם קדושה וחינוך עבודה בעלמא, מה זה שייך כאן לעשות לכפר. ונראה פשוט דדרשה זו היא ע"ד אסמכתא ורמז, יען דבלא זה יש טעם קיים על פרישה זו משום חשש טומאה כמש"כ באות הקודם. ואף שאמר הלשון מנה"מ, אך כבר כתב רש"י בביצה ט"ז ב' דפי' לשון מנה"מ יתפרש אהיכי אסמכוה רבנן.
גם י"ל שייכות הדמיון מעשה פרה למלואים ע"פ מ"ש בתו"כ ר"פ שמיני בפ' קח לך עגל, שזה העגל [שלמלואים] יכפר לו על מעשה העגל, וידוע דגם ענין פרה אדומה באה בעיקרה לכפר על מעשה העגל, כמו שפירש"י בר"פ חקת, וא"כ תכלית אחד למלואים ולפרה אדומה.
.
(יומא ב' א')
שבעת ימים. תניא, מנין לאבילות שבעת ימים מן התורה, א"ר יעקב בשם ר' זעירא, דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה', כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים כך אתם שמרו על אחיכם שבעת ימים יזהא דשימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים קאי על חורבן העולם ע"י המבול כדכתיב ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. והנה כל דרשה זו היא אסמכתא, דעיקר זמן שבעת ימי אבילות תקנת חכמים היא כמבואר לפנינו ס"פ ויחי, אך רגילים חז"ל להמציא לתקנותיהם סמך ורמז בתורה, ובירושלמי כאן וכן בבבלי מו"ק באו כמה דרשות ורמזים לענין זה, ועיין מש"כ בס"פ ויחי. [ירו' מו"ק פ"ג ה"ד]. ושמרתם וגו'. תניא, ר' יוחנן אמר, מלואים – כל הכתוב בהן מעכב בהן, מאי טעמא, רב משרשיא אמר, ושמרתם את משמרת ה' – עכובא יחיתכן דדריש כן ע"פ מ"ש במו"ק ה' א' וביבמות כ' א' על הפ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת, לעשות גדרים וסייגים למצות התורה, וכאן כתיב ג"כ ושמרתם את משמרת ה', לכן צריך ג"כ להוסיף גדרים וזהירות, ואי לאו דהיה עכובא לא היה צריך לזה, וגם לא היה כתוב בלשון כזה המורה על תוספת השמירה. , רב אשי אמר, כי כן צויתי – עכובא יטדייק יתור לשון זה, אחרי דכבר כתיב אשר צוה ה', ומדכפל בלשון ש"מ דעכובא הוא, ולכן שנה דבר הצוי. .
(יומא ה' ב')

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך